בלי עין הרע 

הצלחתה של המאגיה הטקסית בכל הדתות התרבויות הייתה ועודנה בלתי ניתנת לשיעור. מדובר בטכניקה שהכתה שורשים בימים של עולם פרה-מדעי ושנועדה לשפר את איכות החיים. חשוב להבין כי המאגיה היא פעולה פרגמאטית ולכן המאמינים בה ישתמשו בלחשים, בשמות, בטקסים ובחפצים מסוימים שאותם הם רואים כיעילים לצורך השגת הצלחה,שמירה ושפע.
 פילוסוף המדע קארל פופר  גרס כי יש להציב גבולות ברורים בין מדע לבין מה שאינו ניתן להוכחה.קרי, לשיטתו יש להגדיר מדעית רק תיאוריות שניתנות לניסוי ולהפרכה וכך נבחין בין מדע לאמונה. מהר מאוד הסתבר כי אין בגישתו כדי לשלול מרבים את תוקף אמונתם ואף להעדיף אותה על כל הסבר מדעי ראוי.

בדומה להיבטים אחרים, המיסטיקה עממית נותרת פחות מפוקחת וחסרת יסודות של חינוך,עיצוב חברתי והשגחה מסודרת של המוסדות הדתיים. לפיכך היא הכתה שורשים עמוקים וצמחה כעשב שוטה שקלט לתוכו מסורות מבחוץ. משכך הם הדברים ,ניתן להבחין בקווים משותפים ולעיתים אף בקשרים רעיוניים שבין עולם המאגיה היהודי לצד זה המוסלמי ולשאר תרבויות נוספות. אחד המצבים הנפשיים היסודיים והחזקים ביותר שאנו מתמודדים עמם הנו הפחד. הנפש האנושית מלאה פחדים, מודעים ושאינם מודעים. חלקם נצברים ונאספים במהלך חיינו כחלק מהשפעות חברתיות וסביבתיות, וחלקם מולדים.  "עין הרע"    היא רק אחד מהדברים שמהם אנשים חוששים להיפגע.  עד כי בתרבויות רבות, כולל ביהדות, מוזכרים שלל שדים, מזיקים ורוחות רעות, שעלולים לפגוע באדם ובנכסיו.
במאמר זה ננסה לגעת במושג "עין הרע",נגדיר אותו ונמפה את קשת הפגיעות שעלולות להיגרם ממנו ומהן הדרכים המוצעות,בדתות שונות, להימנעות מפגיעה. אם כן, בכלליות רבה ניתן לקבוע כי עין הרע היא תולדה של הקנאה היונקת חיותה מתאוותיו של האדם להיטיב עם עצמו בלבד, מבלי לראות את טובת זולתו. על כך אמר ר' אליעזר: " הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים אדם מן העולם". ועוד מובא במשנה : " עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאים אדם מן העולם" (ב', יא'). המקנא חומד בלבבו את מה שהוא מזהה אצל חברו כיתרון למול החיסרון אצלו. מכאן תחושת המרירות והקנאה מעוררות את מידת ההקפדה ובכוחו של המקנא להטיל במבט עינו רעה על חברו.  בלשון המקרא, המושג "רע עין" מציין אנשים בעלי נפש רעה או אנשים בעלי חסר מסוים שבצערם ובסבלם הנפשי הם רואים בעין עוינת כל מה שחסר אצלם וידם אינה משגת.
בעשרת הדברות , הדיבר האחרון "לא תחמוד", מקפל בתוכו את כל הדיברות שבין אדם לחברו. דיבר זה בא ללמד את האדם כלל חשוב. הוא עוסק בהגדרת גבולות הגזרה שבין אדם לחברו ואינו מסתפק בהצבת הדרישה להימנעות ממעשה אלא בא לחנך שניתן וצריך לעצב ולשלוט במחשבה ובתאוות הלב שמא תעורר מידת הדין. כאמור,רבים מאמינים כי בשל הקנאה, אנשים אחרים יכולים להטיל בהם עין רעה שבאופן מטפורי מבצעת פעולת "ייבוש". היא מצמצת את החיות מהתבואה, היא מייבשת את תנובת השדה ומונעת מהאדם את השפע. לכן כדי להתגונן אנשים נוהגים לירוק "(טפו טפו טפו) ובכך סותרים את פעולתה השלילית של העין מלייבש את השפע. בתלמוד הבבלי  מוגשת פעולה רטובה פחות, המבקש להישמר מעין הרע יאמר : אנא מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא ואת אגודל שמאלו בידו הימנית ולהפך." (בבא מצעיא) .

בספרות חז"ל, ולא רק בה, מוצע להתגונן מראש מפני עין הרע, באמצעות התנהגות שאינה ראוותנית ומעוררת קנאה. "הצנע לכת" מתמצת את זה רעיון ההימנעות מראוותנות המסוגלת לסכל את הברכה שבמעשי ידינו. ראוי לציין שהמצרים הקדמונים האמינו כי עין היא סמלו של "רע" - הלא הוא אל השמש - ולכן גם הם ראו בסמל העין כאמצעי מגונן. בתרבויות המזרח העתיקות, האמינו שאנשים בעל מבנה עין שונה, כתוצאה מחבלה או מום מולד, נחשבו כמסוכנים רוחנית ואף הוקיעו אותם חברתית, מאחר שנחשדו כמי שמטילים עין רעה בסביבתם. במזרח התיכון, שבו לרוב צבע העיניים הבולט הוא חום ושחור, האמינו שאדם עם עיניים כחולות גורם לעין רעה. לפיכך רבים השתמשו בסמל של עין הצבועה בכחול כדי לגונן על עצמם ועל רכושם.. ביהדות כמו גם  באסלאם נוהגים להשתמש בסמל החמסה-כף יד בעלת חמש אצבעות. יהודים שמוצאם מארצות האסלאם גורסים כי החמסה מקורה בכף ידה של מרים הנביאה והמוסלמים גורסים כי מדובר בכף ידה של פאטמה ,ביתו של מוחמד. לעומתם יש המשוכנעים כי מקורה של החמסה הוא בפיניקים שהתיישבו בקתרגו וייחסו את החמסה לאלת הירח,היא טנית. רבים מאמינים כי לספרה 5 סגולה לשמירה מעין. כמו אומרים, כל חמשת החושים עומדים על המשמר ולא יתנו לעין לבצע את זממה. זו הסיבה שאנשים עלולים לשקר במצח נחושה ולומר כי יש להם חמישה ילדים (גם אם מספר הילדים שונה)והם קנו להם חמישה דגים ביום חמישי בשעה חמש ...והדבר מובן.

 בתרבויות רבות האמינו כי דווקא אירוע גדול, כמו חתונה ,עלול דווקא למגנט עין רעה או שאר רוחות רעות, ולכן פותחו שיטות להגנה. בזמני עבר נהגו לקשט כלות בתכשיטים מצלצלים,כמו שרשרת פעמונים על כף הרגל, המשמיעים רעש להברחת מזיקים ושאר מרעין בישין. אף באסלאם נוהגים להרעיש בזמן שמחה , קולות הירי נועדו להבריח כל עין רעה גם אם הדבר עלול לסכן את מי שנמצא בטווח האש. גם הנצרות לא נשארת יתומה בעניין זה. המושג "טאץ' ווד" נועד לנוצרי המאמין כי הקשה על עץ ,זכר לעץ עליו נצלב ישו, מגנה עליו מפני עין רעה. במרוצת התקופות זלגה אמונה זו אף אלינו, והביטוי "להחזיק אצבעות" הוא מטבע לשון משובש של הביטוי "קרוס פינגרס" ,שמשמעו להצליב אצבעות לצורת צלב-סמל הנצרות. יש להודות כי יהודי המחזיק באמונה זו מקיים אקט רוחני בעל סתירה פנימית. לאורך הדורות סיגלו היהודים לעצמם עוד שלל  סגולות למזל טוב.- החל מאמירת מנטרה קבועה "בלי עין הרע" בקרב יהדות אשכנז, או "בן פורת יוסף" בקרב יוצאי עדות המזרח. כמו גם ענידת חוט אדום על פרק כף היד, עוללים זכרים שמולבשים בבגדי בנות, תליית שומים, ופיזור מלח בבית ועוד.. ראוי לציין כי אף שבגמרא מובא כי תשעים ותשע  מתים מעין הרע ואחד בדרך ארץ, היא מסייגת וקובעת כי "מאן דקפיד מקפידין בהדיה". קרי, עין הרע פוגעת במי שמקפיד לחשוש ממנה. יובן כי קשת האמונות לשמירה והגנה כמוה כים הגדול. כך שאינני מתיימר ולו לרגע להכיל בנאמר את כולן. מרביתן נושקות לתחום  הפסיכולוגיה ובאות לחזק את האדם נפשית. יחד עם זאת מי שבוחר להנהיג את עגלת חייו על פי אמונות אלה אומר "אשרי המאמין".